ב"פ 24/23 גב' מורן חכמון (מ.ר. 62642 בהשעיה)

גב' מורן חכמון (להלן: "הנקבלת") הורשעה בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, בהתאם לסעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 והפרת חובת הנאמנות והמסירות כלפי לקוח, לפי סעיפים 61(1) ו- 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 וכן לפי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 בצירוף סעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961.

בהתאם לעובדות הקובלנה, המתלוננת שכרה את שירותי הנקבלת לצורך הגשה וטיפול בתביעת נכות שאמורה להיות מוגשת למשרד הביטחון. הנקבלת, למשך תקופה של מספר חודשים, הציגה בפני המתלוננת מצג שווא לפיו היא מטפלת בעניינה והגישה תביעה בשמה למשרד הביטחון. גם לאחר שהמתלוננת בדקה ישירות מול משרד הביטחון, גילתה שלא הוגשה בשמה תביעה והציגה זאת בפני הנקבלת, המשיכה האחרונה לטעון בפני המתלוננת כי עניינה בטיפול. במהלך תקופת הייצוג, הנקבלת זייפה ושלחה למתלוננת שני מכתבים אשר נחזים להיות חתומים על ידי משרד הביטחון. לאחר שפרטים שונים במכתבים אלה עוררו את חשדה של המתלוננת, היא שוב פנתה אל הנקבלת בנושא ונפגשה עמה. במהלך הפגישה ביקשה המתלוננת לקבל עותק מקורי של המכתבים אך הנקבלת טענה כי אינם ברשותה. הנקבלת המשיכה להציג בפני המתלוננת מצג שווא לפיו עניינה בטיפול ומסרה למתלוננת כי אסור עליה לפנות ישירות למשרד הביטחון. המתלוננת החליטה להפסיק את הייצוג ושכרה שירותי עורך דין אחר שפנה לבירור העניין אל משרד הביטחון והציג את שני המכתבים ששלחה הנקבלת אל המתלוננת. עורך הדין האחר קיבל תשובה ממשרד הביטחון כי מכתבים אלה מזויפים.

בטיעוני הקובלת לעונש הדגיש בא כוחה כי מדובר במעשים חמורים מאוד בהם הנקבלת זייפה מכתבים הנחזים להיות חתומים על ידי משרד הביטחון, השתמשה בהם והזניחה את הטיפול בלקוחה, תוך הצגת מצגי שווא ובכך היא בגדה באמון הלקוחה שפנתה אליה בנושא רגיש. בסופו של דבר, ולאחר הצגת פסיקה, ביקש ב"כ הקובלת להטיל על הנקבלת עונש של השעיה בפועל למשך 5 שנים, השעיה מותנית לתקופה של שנה, 5000 ₪ פיצוי עבור המתלוננת והוצאות ללשכה לשיקול דעתו של בית הדין.

מטעם הנקבלת העידו עדי אופי. במסגרת טיעוני ב"כ הנקבלת לעונש הוא הדגיש את עברה הנקי של הנקבלת, נסיבותיה האישיות,  ואת העובדה כי הזיוף שנעשה לא היה לצורך קבלת דבר כגון אחוזי נכות אלא נעשה על מנת להוכיח ללקוחה שעיינה בטיפול לכאורה, כאשר לטענתו מדובר בנסיבה לקולא. ב"כ הנקבלת ביקש להשית על הנקבלת עונש של השעיה בפועל למשך 3 חודשים לכל היותר לצד השעיה מותנית. הנקבלת הביעה את צערה על מעשיה, הודתה שכשלה בהתנהלותה וכי למדה לקח.

בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה, בבואו לגזור את דינה של הנקבלת, מצד אחד לקח בחשבון את חומרת מעשיה של הנקבלת אשר כללו זיוף מסמכים והצגת מצגי שווא ללקוחה, לשם "גרירת" הטיפול בעניינה. בית הדין הדגיש כי מדובר במעשים אשר מבטאים פגיעה משמעותית וישירה בליבת השירות המקצועי המצופה מעורך דין. על כן מעשים כאלה מצדיקים ומחייבים תגובה עונשית משמעתית שתעניק משקל ממשי לאינטרס הציבורי. מנגד, בית הדין המשמעתי התחשב בעברה הנקי וציין כי הדבר מעיד כי אין מדובר ב"נוכלת" מתוחכמת אלה במעידה חד פעמית, כמו כן, התחשב בית הדין בנטילת האחריות והודאה תוך חסכון בזמן שיפוטי יקר ובדבריהם של עדי האופי לטובתה של הנקבלת.

בסופו של דבר, החליט בית הדין המשמעתי המחוזי, בדעת רוב, להטיל על הנקבלת עונש של השעיה בפועל למשך שנה, השעיה על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, הוצאות ללשכה בסך 1000 ₪ ופיצוי למתלוננת בסך 2000 ₪. חבר בית הדין בדעת המיעוט סבר שיש להעמיד את רכיב ההשעיה בפועל על 9 חודשים.

ועדת האתיקה- הקובלת הגישה ערעור על קולת העונש. מסגרת בד"א 41/23 בית הדין המשמעתי הארצי לאחר שדן בערעור דחה אותו תוך קביעה כי העונש שהוטל אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה באופן שמחייב התערבות בו.