ב"פ 35/22 ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד במחוז חיפה נ' עו"ד עבאס איסר מ.ר. 46931

המשיב הורשע בבית המשפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת לחבלה ממשית ע"י שניים או יותר לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. בהתאם לעובדות כתב האישום בו הורשע, המשיב יחד עם אחר, תקף מתלונן שישב חגור במושב נהג ברכב והמתין להוראות רמזור אדום תקף. המשיב יחד עם האחר ניגש לדלת הנהג ברכב בו ישב המתלונן, פתחו את הדלת ותקפו את המתלונן מכות אגרוף בעיניו הימנית, בעת שהאחר היכה את המתלונן ברגלו באמצעות אבן שיש אותה נטל מהרכב. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למתלונן חבלות ממשיות בדמות נפיחות בעפעפו, דימום תת לחימתי בעינו, טשטוש ראיה, נפיחות ושפשופים ברגלו הימנית. בית המשפט השלום הטיל על המשיב עונשים של מאסר לתקופה של 3 חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה של 3 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירת אלימות מסוג עוון, מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירת אלימות מסוג פשע, פיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪ והתחייבות כספית בסך 5,000 ₪ להימנע מלעבור עבירת אלימות למשך 3 שנים. על רקע הרשעת המשיב כמפורט לעיל, הגישה בעניינו ועדת האתיקה לבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה בקשה להטלת ענישה משמעתית לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. במסגרת הבקשה, ביקשה הועדה לקבוע כי המעשים שבהם הורשע המשיב יש בהם קלון ולהטיל על המשיב עונש שלא יפחת מ- 5 שנים של השעיה בפועל, השעיה מותנית והוצאות ללשכה בסך 2000 ₪. מנגד, המשיב טען כי ביכולתו להוכיח עובדות נוספות ביחס לשאלה אם בנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון, ובאשר לענישה ביקש המשיב להטיל עליו עונש שאינו כולל השעיה בפועל אלא להסתפק בנזיפה ולכל היותר בהשעיה על תנאי. בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה בהחלטתו קבע, כי אין המשיב יכול לחלוק על עובדות שבהן הורשע ואינו יכול להוכיח עובדות שנדונו והוכרע בעניינם בהכרעת הדין של המותב שדן בתיק הפלילי. באשר לשאלת הקלון, בית הדין קבע כי אין מחלוקת כי העבירות בהן הורשע המשיב נושאות עימן קלון וציטט פסיקה מתאימה בעניין (עמל"ע (מחוזי י-ם) 50445-07-12 יורם יהודה נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין). בית הדין קבע כי המשיב "הפר ברגל גסה במעשיו את הקודים האנושיים, האתיים והמקצועיים של מקצוע עריכת הדין. לא ניתן להותיר את מעשיו בתחום הפלילי בלבד, ולהפרידם הפרדה מלאכותית ו"חלולה" מתחום עיסוקו המקצועי ומהכבוד שהוא חב ל"טריטוריה" המקצועית בתוכה הוא מתפקד ואשר בשליחותה הוא פועל". בית הדין הדגיש, תוך הפניה לעל"ע 11744/04 עו"ד מאיר זיו נ' לשכת עורכי הדין כי רק "בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד, ניתן יהיה לקבוע, כי הפעלת אלימות על ידי עורך דין אין עמה קלון". באשר לעונש, לאחר סקירת פסיקה במקרי אלימות, בית הדין החליט להשית על המשיב עונש של 9 חודשים של השעיה בפועל, השעיה על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי שהמשיב לא יעבור למשך 3 שנים אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע והוצאות ללשכה בסך 3000 ₪ .