מהי מידת המחויבות של עורך דין המגיש תביעה ייצוגית לשתף את לקוחו בהחלטה אם לקבל או לדחות הצעת פשרה?

מהי מידת המחויבות של עורך דין המגיש תביעה ייצוגית לשתף את לקוחו בהחלטה אם לקבל או לדחות הצעת פשרה?

השאילתא: עורך דין הגיש בשם לקוחו בקשה לתביעה ייצוגית. הנתבעת העבירה לעורך הדין הצעת פשרה. עורך הדין נוטה לדחות את ההצעה ואילו הלקוח נוטה לקבלה, ובין הצדדים פרץ ויכוח.

מהי מידת המחויבות של עורך הדין לשתף את לקוחו בהחלטה אם לקבל או לדחות הצעת פשרה? האם עורך הדין חייב לקבל את עמדת הלקוח?

ועדת האתיקה התבקשה להתחשב בנתונים הבאים:

• הנזק שנגרם ללקוח במסגרת הבקשה להגשת תביעה ייצוגית נאמד על סך של 5 שקלים.
• ללקוח הייצוגי אין דרך לאמוד את הנזק שנגרם לקבוצה ו/או לאמוד את הצעת הפשרה.
• ללקוח אין מחויבות לקבוצה (בטח לא באותה מידה כמו שיש לבא כוח הקבוצה, הגם שההליך מצוי בשלב של לפני אישור הבקשה להגשת התובענה).
• הסכם פשרה, אם ייחתם, ייחתם רק לאחר פרסום בעיתון ובפיקוח של בית המשפט והיועמ"ש.

ועדת האתיקה פנתה אל עו"ד אוהד איציק, מרכז השתלמות תובענות ייצוגיות במחוז חיפה, ולהלן חוות דעתו, אשר אומצה במלואה על ידי הוועדה:

ס' 17 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כך:

"במילוי תפקידיו, יפעל בא כוח מייצג בנאמנות ובמסירות לטובת הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור או הקבוצה שבשמה מנוהלת התובענה הייצוגית, לפי הענין, כאילו היתה שולחתו, בשינויים המחויבים מכך שההליך הוא הליך ייצוגי."

בהתאם לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון חובת הנאמנות של בא-כוח מייצג בהליך תובענה ייצוגית היא לקבוצה בכללותה (שהמבקש הבודד נמנה על חבריה). במילים אחרות, בתובענה ייצוגית, הלקוח של בא-כוח המייצג הם חברי הקבוצה ולא המבקש לבדו (ס' 17 לחוק תובענות ייצוגיות; בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר [פורסם בנבו], פיסקה 13 (22.11.2012).

ישנם מקרים רבים של חילוקי דעות בין מבקש לבין בא-כוח בתובענה ייצוגית, הן ביחס להסכמי פשרה, הן ביחס לאופן ניהול ההליך ואף ביחס לשאלה האם להגיש ערעור על פסקי דין.

פסק הדין המנחה בסוגיה הנו ת"צ 4263-03-11 אשל היאור בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (מיום 16.04.12) של השופט גרוסקופף (כשופט מחוזי). בהתאם לפסק הדין, על עורך הדין המייצג את הקבוצה לפעול בהתאם לאינטרס של הקבוצה ואף במחיר של פעולה המנוגדת לעמדתו של הלקוח.

הלקוח אינו רשאי לפטר את עורך הדין, וחובת עורך הדין – ככל שהוא סבור הצעת הפשרה אינה משרתת את האינטרס של הקבוצה בכללותה, לדחות את ההצעה.

וראו גם בעע"מ 2152/19, שם אישר בית המשפט העליון להגיש ערעור על פסק דין בתובענה ייצוגית, על-אף שהמבקש הייצוגי התנגד להגשת הערעור.

לסיכום, מאחר וחובת הנאמנות היא לקבוצה ולא למבקש הבודד, התשובה לשאילתא היא כדלקמן:

על עורך הדין לשתף את הלקוח בכל המידע המצוי בידיו ביחס להצעת הפשרה ולשתף את הלקוח בכל השיקולים הרלוונטיים המנחים אותו בהחלטה האם לקבל/לדחות את הצעת הפשרה. במעמד זה יש לשמוע ולהשיב לכל השגות הלקוח ביחס להצעת הפשרה. ככל שלאחר דיון מעמיק בסוגיה לא הגיעו עורך הדין והלקוח לעמק השווה, על עורך הדין לפעול בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק תובענות ייצוגיות, וככל שהוא סבור כי קבלת הצעת הפשרה מנוגדת לחובת הנאמנות לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, עליו לסרב להצעה, אף אם החלטה זו מנוגדת לעמדת הלקוח.