שכר טרחה בתיקי פלת"ד בהם נערך דיון בשאלת החבות

שכר טרחה בתיקי פלת"ד בהם נערך דיון בשאלת החבות

השאילתא: עורך דין ייצג תובעת בתביעה לקבלת פיצויים עקב וכתוצאה מסגירת דלת מכונית על אגודלה.

הוגשה תביעה משפטית במסגרתה התכחשה חברת הביטוח לנסיבות התאונה ועתרה לדחיית התביעה בכללותה.

התביעה התנהלה סביב נסיבות התאונה וגובה הנזק, ולשם כך נשמעו עדים וניתן פסק דין.

בית המשפט הכיר בנסיבות וקבע כי מדובר בתאונת דרכים וכן פסק לתובעת פיצויים ושכר טרחת עורך דין בשיעור 13%.

לפי הסכם שכר הטרחה עם הלקוחה נקבע כי עורך הדין יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור 20% מסך הפיצויים שייפסקו ללקוחה, זאת הואיל והיה מדובר על תביעה בה היה צורך לנהל משפט לא רק בשאלת הנזק לפי חוק הפלת"ד אלא גם בשאלת הנסיבות והוכחת התרחשות התאונה בכלל.

האם בנסיבות אלה כבול עורך הדין לשכר הטרחה המקסימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977?

הוועדה השיבה: בתיקי פלת"ד, במקרים בהם יש דיון בשאלת החבות והמחלוקת היא אמיתית, זכאי עורך דין לסכם עם לקוחו שכר טרחה בשיעורים הגבוהים מהקבוע בחוק, כמקובל בתיקי נזיקין רגילים – ראו החלטה מס' שכ"ט/141/09 ("אתיקה מקצועית", גיליון מס' 41) – בה נקבע כי הרציונל בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לעניין הגבלת שכר טרחת עורך דין בשיעורים נמוכים ממה שהיה נהוג לפני חוק זה בתביעות נזיקין, נעוץ בכך שבתאונת דרכים אין צורך לנהל דיון בשאלת החבות, ולכן מוצדק לפסוק שכר טרחה נמוך יותר. אך במקרים בהם יש דיון בשאלת החבות והמחלוקת היא אמיתית, הרי שרציונל זה אינו חל. במקרים כאלו, זכאי עורך הדין לסכם עם לקוחו שכר טרחה בשיעורים גבוהים מהקבוע בחוק, כמקובל בתיקי נזיקין רגילים בהם מתנהל דיון הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

לאחרונה חזרה ועדת האתיקה הארצית ואישררה החלטה זו (החלטה מס' שכ"ט/41/2019, "אתיקה מקצועית, גיליון מס' 69).