ב"פ 46/23 מר מוחמד בדראן (מ.ר. 69656 בהשעיה)

מר מוחמד בדראן (להלן: "הנקבל") הורשע בעבירות של זיוף צווי הוצאה לפועל ו/או שימוש בהם- התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961; הטעיה ועריכת מסמך הנחזה להיות מסמך משפטי, עבירה לפי סעיף 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 וסעיף 34(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 ועבירה של אי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961.

בהתאם לעובדות הקובלנה המתוקנת, זייף הנקבל מסמכים הנחזים להיות צווים לביטול עיקול שכר של חייב (להלן: "הלקוח") בכך שחתם בחתימת ידו ובחותמת "נאמן למקור" על צווים שלא נחתמו על ידי לשכת ההוצאה לפועל אלא ערך בעצמו. בהמשך, השתמש הנקבל במסמכים המזויפים אלה ומסר אותם לידי הלקוח תוך הצגת מצג שווא ולפיו צווי העיקול על משכורתו בוטלו, וזאת לשם העברתם למעסיקתו ותוך הנחייה מצדו להגשתם למעסיקה, וזאת כאשר לא ניתנה כל החלטה על ביטול עיקול ע"י רשם ההוצאה לפועל. כתוצאה מכך, המעסיקה העבירה את שכרו של הלקוח לידיו, בניגוד לדין ומבלי שניתנה החלטה המתאימה לכך. אי לכך, שכרו של החייב שולם לו במלואו ולא הועברו תשלומים ל- 6 תיקי הוצאה לפועל לפחות. לאחר שבאי כוח הזוכים בתיקי הוצאה לפועל פנו למעסיקה בדבר ביטול העיקול, התברר למעסיקה כי לא הוצאו מטעם ההוצאה לפועל צווי ביטול העיקול. המעסיקה פנתה לרשם ההוצאה לפועל והתקיים דיון בפני הרשם בעניין. בהמשך לכך, ניתנה החלטה של הרשם במסגרתה נקבעו, בין היתר, ממצאים באשר להתנהלותו של הנקבל, לרבות הכנת מסמכים הנחזים להיות בעלי תוקף משפטי, תוך הצגת מצג שווא והטעיית כל הגורמים הנוגעים לכך, בין היתר, מעסיקתו של הלקוח ורשות ההוצאה לפעול, מצג אשר כפועל יוצא גרם להכשלת המעסיקה ומניעת העברת כספים לזוכים בתיקי הוצאה לפעול בניגוד לדין.

הקובלת, באמצעות ב"כ, הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות בהן הורשע הנקבל, כעבירות חמורות שפוגעות במעמדו של מקצוע עריכת הדין וגורמות נזק הן לקהילת עורכי הדין בפני הציבור והן בפני רשויות האכיפה ורשויות ציבוריות לרבות ההוצאה לפועל. עוד טענה הקובלת כי מעשיו של הנקבל בוצעו על ידו תוך תכנון. מבחינת הענישה ההולמת, טענה ב"כ הקובלת כי במקרים אחרים ובנסיבות שבהן הנקבל בעל עבר משמעותי היה מקום לעתור להוצאה לצמיתות, אולם במקרה הזה ומאחר ומדובר בנקבל נעדר עבר משמעתי, שהודה בהזדמנות ראשונה וחסך זמן שיפוטי, ראוי להורות על ענישה של השעיה בפועל בת 5 שנים, השעיה על תנאי של שנה למשך 3 שנים והוצאות לטובת הלשכה בסך לא פחות מ 6000 ₪.

בטיעוניו של ב"כ הנקבל ביקש לא למצות את הדין איתו ולגזור את דינו במידת הרחמים, וזאת מבלי להקל ראש בחומרת העבירות אשר בהן הורשע הנקבל. ב"כ הנקבל ביקש לתת דגש לעובדה כי הנקבל נעדר עבר פלילי או משמעתי וטען כי נסיבות אישיות מיוחדות של הנקבל הביאו אותו לעשיית מעשיו וכי אין מדובר בביצוע עבירות תוך תחכום אלא מתוך מצוקה בשל הנסיבות האישיות. עוד טען כי הנקבל הודה בהזדמנות ראשונה בפני הרשם להוצאה לפעול, שיתף פעולה ולאחר הדיון שהתקיים בפני הרשם הוא נקט בהליכים ובצעדים שבכוחם לתקן את הטעות שעשה בדמות חתימה על הסכם פשרה עם הזוכה. ב"כ הנקבל הציג מסמכים התומכים בטיעוניו וביקש מבית הדין להשית על הנקבל עונש ברף התחתון של מתחם הנע בין עונש צופה פני עתיד עד מספר חודשים בודדים של השעיה בפועל.

בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה בבואו לגזור את דינו של הנקבל, התייחס להחלטת הרשם בהליך שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל, וממנה עולה, בניגוד לטיעוני ב"כ הנקבל, כי הנקבל לא קיבל אחריות מלאה על מעשיו אלא סיפק שלל גרסאות להתנהלותו שאף אחת מהן לא קשורה לנסיבות אישיות של הנקבל. על אף זאת, קבע בית הדין כי גם אם בית הדין יאמץ את טיעוניו של הנקבל ולפיהן הנקבל ביצע את מעשיו על רקע מצוקה אליה נקלע, הדבר אינו יכול להוות נסיבה מקלה כפי שביקש ב"כ הנקבל שכן חזקה על עורך דין לא ייתן אף לנסיבות שתוארו בפני בית הדין להביאו לכדי ביצוע העבירות בהן הורשע. בית הדין קבע כי גם אם ניתן משקל לנסיבות אישיות, יש לתת משקל משמעותי יותר להגנה על המערכת המקצועית הכוללת מפני פגיעה באמון הציבור והגנה על לקוחותיהם של עורכי הדין.

בית הדין קבע כי מעשיו של הנקבל מתמשכים שמהווים מעשה אחד ועל כן יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות בהם הורשע. בית הדין קבע כי מתחם הענישה ההולם את העבירות בהן הורשע הנקבל נע בין 3 שנים של השעיה בפועל לבין הוצאה לצמיתות, לצד עונשים צופים פני עתיד ועונשים כספיים. בתוך המתחם בית הדין הביא בחשבון את עברו הנקי של הנקבל, את הודאתו בהזדמנות הראשונה וחסכון בזמן שיפוטי ואת הפעולות שנקט לאחר ביצוע העבירות לתיקון המחדל ולשם סגירת חובו של הלקוח. כמו כן, הובא בחשבון מצבו הבריאותי של הנקבל ושל אביו וכן את מצבו הכלכלי הקשה של הנקבל.